הקורס מקנה הבנה של תפקוד המערכת האימונולוגית = המערכת החיסונית, שמאפשרת לנו לחיות למרות שאנו מוקפים בגורמים עוינים – חיידקים, נגיפים (וירוסים), טפילים למיניהם, כמו פטריות מזיקות ועוד.

המערכת החיסונית של הגוף = המערכת האימונולוגית, פרושׂה על פני הגוף כולו, אך מתמקדת במבנים מסוימים כגון מֵח העצם, שקדי הגרון, קשריות הלימפה, התימוס. היא מאפשרת לנו לחיות בעולם שבו גורמים לאין-ספור, בעיקר זעירים-מיקרוסקופיים (ובמיוחד חיידקים ונגיפים, אך גם פטריות טפיליות, פרוטיסטים ועוד) מוצאים בגופנו כר נוח להתפתחותם, תוך גרימת נזק ומחלה לגופנו.

מרכיבי המערכת האימונולוגית מגוונים ביותר: תאים וחלבונים, שביניהם קשרי השפעה מורכבים. ביניהם: נוגדנים, ציטוקינים, חלבוני המשלים, פגוציטים, לימפוציטים B ו -T, תאים ציטוטוקסים, תאים דנדריטיים. במערכת האימונולוגית מבחינים בין מערכת מוּלדת ומערכת נלמדת (נרכשת). אחת התכונות הייחודיות של המערכת הנלמדת היא יצירת תאי זיכרון חיסוני.

הבחנה בין עצמי לבין זר היא תכונת יסוד של המערכת האימונולוגית. יכולת ההבחנה נרכשת במהלך התפתחות העובָּר. תקלות נדירות בתהליך רכישת הסבילות העצמית עלולות להתבטא במחלות אוטואימוניות, בהן מערכת החיסון תוקפת בטעות מרכיב חיוני בגוף. אחת המחלות האוטואימוניות היא סוכרת נעורים.

חשיפה לפתוגנים זרים היא שמפעילה את המערכת החיסונית הנלמדת (נרכשת). הפעלה זו נעשית בעקבות מחלה או בעקבות קבלת תרכיב חיסון.

פועלם של אימונולוגים גדולים הוא שהוביל לפענוח מרכיביה ופעולתה של מערכת מורכבת זו. אימונולגים ומפתחי חיסונים חשובים בהיסטוריה: ג'נר, פאסטר, ומבני ברית: יונה סאלק, אלברט סייבין וברוך בנאסרף.